גיל התחיל לעסוק בספורט בבית הספר היסודי. הוא היה מסוג האנשים ההולכים לחוג במשך מספר חודשים ואז עוזבים ומחפשים את החוג הבא, האתגר הבא, משהו שירגש. עבר מטניס שולחן לאומנויות לחימה, לכדורסל, לכדורגל וכו'. שום דבר לא תפס. בסופו של דבר גיל החליט בתקופת התיכון שספורט לא מעניין אותו יותר והוא הפסיק לעסוק בו לחלוטין.

בצבא שובץ כלוחם בגדוד הסיור של חטיבת הנח"ל. במהלך האימונים שם גילה מחדש את האהבה שלו לספורט, ובפרט לאימוני הכח והאינטרוולים. בהמשך נפצע  והועבר לתפקיד מדריך בבית הספר להכשרות. גם לאחר שחזר  לתפקוד מלא, לא הייה כשיר לחזור לצוות ונשאר בתפקיד מדריך. כדי להפיק את המירב מזמנו  החליט להתחיל ללכת לחדר הכושר. לאט לאט התחיל להרגיש כמה זה עושה לו טוב. גיל איתגר את עצמו  במשקלים בתרגילי סקווט, דד ליפט, ולחיצת חזה. בו-בזמן הוא מאד אהב את האתגר שקיים בתרגילי שונים של מתח, שכיבות שמיכה ותרגילי משקל גוף שראה  ביוטיוב.  גיל הבין  שהוא רוצה ללמוד יותר על התחום.

לקראת סוף השירות החליט ללכת ללמוד בוינגייט. סיים קורס מאמנים אישיים ומדריכי חדר כושר שם והרגיש שאינו יודע מספיק. הרעב לידע עורר אותו ללמידה עצמית – אנטומיה וקינסיולוגיה. והוא הקדיש לכך זמן קבוע מידי יום. באותה תקופה עבר לאימונים המבוססים כמעט לחלוטין אך ורק על משקל גוף. התחיל לעבוד כמאמן בחדר כושר ולאחר מספר חודשים נחשף לשיטת עידו פורטל. במסגרת האימונים שם ראה אנשים עומדים על הידיים, עושים דברים סופר מעניינים עם הגוף שלהם בלבד, והבין  שזה מקום טוב בשבילו ללמוד ולהתפתח. שם הכיר את עולם הטבעות, עולם עמידות הידיים ובעיקר עולם התנועה. העיסוק בשיטה פתח לו את הראש וגרם לו להסתכל בצורה שונה על מבנה הגוף והתנועה שלנו.

אחרי כשנה וחצי תחת אימונים בשיטת עידו פורטל, התחיל גיל לחקור את עולם הכח והסטטיקה של משקל הגוף. גיל גילה סוג אימונים שנקרא קליסטניקס שבו משפרים את הגוף על ידי שימוש בגוף בלבד. בקליסטניקס היו הרבה דברים דומים לשיטת עידו פורטל אך גם מאוד שונים בצורת ההתקדמות, בהסברים התנועתיים ובסף היכולות.

בדיוק אז הגיעה לארץ התוכנית נינג'ה ישראל. גיל מאד אהב את התוכנית האמריקאית, וחשב לעצמו שמעולם לא השקיע את כל כולו להשגת מטרה מסוימת. "הנה משהו להשקיע בו" אמרתי לעצמי. והחליט לקחת את זה כפרויקט, בעיקר כדי לראות מה יקרה, האם הוא מסוגל להתמיד ולהשקיע במשהו, לתת את כל מה שיש לו, ואם כן – כמה גבוה הוא מסוגל להגיע. – הוא רצה לנצח (: