הזכייה בפרס חיזקה את העובדה שמעבר להיותם אמנים מוכשרים, השניים גם מאסטרים ביצירת תוכן ובסטוריטלינג של פריים אחד.   פריים שתופס את העין, מספר סיפור שלם וגם מצליח להעביר מסר חד וברור.

כמו רוב הילדים, גם יהודה נהג להתייחס לקירות הבית כמו לקנבסים ריקים. בניגוד לרוב ההורים, אבא של יהודה, שנפעם מהכישרון יוצא הדופן, החליט באותו הרגע – לצבוע בכל שבוע את הקיר בלבן, כדי לפנות מקום ליצירות החדשות של בנו. בזמן שיהודה הרים תערוכות וזרק בחופשיות צבע על קירות, בצד הצפוני של הארץ, מאיה שלמדה ממורתה הקשוחה לפסנתר ש"אין דבר כזה פחות ממושלם", איירה על גיליונות ציור בדייקנות, בשקידה, ובירידה לפרטים הקטנים. עשור לאחר מכן השניים נפגשו בפעם הראשונה בצבא,  אבל רק אחרי שלוש שנים של חברות קרובה (שבמהלכן יהודה קיווה ליותר)  קרה מה שקרה והם החליטו לשנות סטטוס.  השילוב בין שני העולמות המנוגדים –  הוא הקסם, הכוח, וסוד ההצלחה שבזכותו הם מצליחים להתבלט בין ים התוכן שעולה בכל יום לרשתות החברתיות,  וממשיכים לחדש ולהישאר רלוונטיים לאורך זמן.