ככה כן בונים חומה

על ההרצאה

שדרן ספורט מבכירי השדרנים בישראל. היה בעברו זמר ומנחה תוכניות טלוויזיה ישראלי. הרצאתו "ככה כן בונים חומה - יורם ארבל בשידור חי" היא מסע בין הארועים ההיסטורים שסיקר וכלים למימוש כשרון.

עולמות תוכן

• השראה מחוייכת
• סיפור אישי
• ספורט
• שיחה

קצת על: יורם ארבל

יורם ארבל הוא חלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל למעלה מ - 55 שנה. כל אחד ואחת מאיתנו מכירים את קולו הייחודי ואת דמותו הטלוויזיונית המרתקת המלווים את האירועים הגדולים בדברי ימיה של המדינה. החל מההודעה על פתיחת מלחמת ששת הימים, דרך אירועי הספורט המרכזיים ומטבעות לשון כגון "הללויה" ו "ככה לא בונים חומה" ועד התכנית המהפכנית "מי רוצה להיות מיליונר". אך לא הרבה אנשים מכירים את סיפור ילדותו המרגש, את תרומתו לשינוי פניה של הטלוויזיה בישראל, ואת הרגעים המרתקים שמאחורי השידורים המגיעים לכל בית, מסע שהפך בחור מוכשר לשם מוכר בכל בית בישראל. יורם ארבל נולד בשם יורם ארבטר בפתח תקווה. את שירותו הצבאי עשה בלהקת הנח"ל. ארבל מתגורר בקיסריה, אב לשניים וסב לארבעה. בשנות ה-60 שימש ארבל כקריין חדשות וכמגיש תוכנית בתחנות הרדיו של קול ישראל. ב-5 ביוני 1967 הוא הגיש את מהדורת החדשות שהודיעה על פריצת מלחמת ששת הימים. בסוף שנות ה 60 יצא ללמוד טלוויזיה בניו יורק. עם שובו לארץ הקליט מספר שירים, ובהם הלהיט: "אני אצבע את השלכת בירוק" - שיצא ב-1969 וכבש את מצעדי הפזמונים ברדיו. השיר נכלל מאוחר יותר באלבומו המוזיקלי היחיד, "טוב שאת כאן", שיצא ב-1972 בהמשך הצטרף ארבל למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית כשדר ומגיש תוכניות בכיר. תחילה התמקד בסיקור משחקי כדורגל, ומראשית שנות השמונים שידר גם את ענף הכדורסל. ארבל שידר כמה מרגעיו המרגשים של הספורט בישראל באותה תקופה, בהם זכייתה השנייה של מכבי תל אביב בגביע אירופה (1981). הוא הגיש בקביעות את המגזין "מבט ספורט", לצד הקריינית אורלי יניב, והפך לאחד משדרי הטלוויזיה הבולטים ב-19 במרץ 1989, במהלך שידור משחק כדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1990, טבע ארבל את המשפט "ככה לא בונים חומה" שנצרב מאז כמטבע-לשון בלקסיקון המקומי. ארבל התפרסם במידה רבה גם בזכות הקריאה "הללויה", בה הוא נוהג להשתמש לאחר גול יפה במיוחד. לאחר מונדיאל 1990 עזב ארבל את רשות השידור ועבר לערוץ הספורט שהוקם באותה שנה, והיה לשדר המרכזי שלו. בתקופה זו, אף על פי שהערוץ הראשון (שהיה עדיין הערוץ הכללי היחיד) החזיק בזכויות השידור של רוב אירועי הספורט המרכזיים, הצליח בכל זאת ארבל לשמור על מעמדו כשדר הספורט המוביל בישראל. מ-1994 עד 1999 שידר ארבל בערוץ 2 את המשחק המרכזי של הליגה הבכירה בכדורגל, באמצעות חברת הפקות עצמאית שהקים. בנוסף, הגיש את תוכנית סיכום המחזור השבועית של הערוץ - "הדקה ה-91". ב-4 בנובמבר 1995, במהלך אחת התוכניות, שידר ארבל מבזק חדשות מיוחד, ודיווח על ההתנקשות ביצחק רבין. ארבל, אשר היה הראשון לדווח על האירוע, הגדיר בתוכנית "כך היה" את השידור הזה כרגע החשוב בקריירה הטלויזיונית שלו. בסוף שנות ה-90 היה ממקימי אתר האינטרנט וואן העוסק בספורט, שנקרא בתחילה גם "הדקה ה-91" על שם תוכנית סיכום המחזור שהגיש. לאחר ירידתה של הדקה ה-91 ומעברן של זכויות השידור לערוץ הספורט, ארבל המשיך גם בעשור הראשון של שנות האלפיים לשדר אירועי ספורט מרכזיים, ביניהם משחקי ליגת העל בכדורסל, משחקי ליגת האלופות, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ועוד. בשנים 1999-2007 הנחה את התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר" ,אשר זכתה בפרס בשנת 2000 בקטגוריית תוכניות שעשועון. התוכנית שודרה תחילה בערוץ 2 אצל הזכיינית "רשת", ומספר שנים לאחר מכן עברה לערוץ 10. בשנת 2012 שב ארבל לערוץ 1 לאחר 22 שנות נתק, ושידר את אירועי הספורט בערוץ וביניהם את אולימפיאדת 2012 בלונדון. בנובמבר 2013 הופסקה עבודתו בערוץ 1 כעבור תקופה קצרה חזר לשדר בערוץ הראשון, וגם שידר את משחקי מונדיאל 2014. בסתיו2014 הפסיק לשדר בערוץ הראשון, ערוץ 10 וערוץ הספורט, והחל לשדר בערוץ וואן את משחקי הפועל ירושלים בכדורסל באירופה ומשחקים מהליגה הספרדית בכדורגל. בשנת 2015 יורם ארבל עבר לשדר את משחקי הליגה הספרדית בערוץ וואן. החל משנת 2017 הוא משדר משחקים בערוצי צ'רלטון ובעיקר את משחקי ליגת העל והליגה האנגלית . בין השנים 2002-2005 זכה ארבל ברציפות בפרס מסך הזהב בקטגוריה מגיש ספורט. בדצמבר 2015 זכה בפרס מפעל חיים בספורט בטקס פרסי הספורט הישראלי.